מאסטר יודה.

"לוקח 20 שנים לבנות מוניטין, ובערך 5 דקות להרוס אותו. אם תחשבו על זה, אתם תעשו דברים שאופן שונה"
—
"סיכון מגיע כשאתם לא יודעים מה אתם עושים"
—
"רק כשהגאות עולה, אתם מגלים מי שחה עירום"
—
"אם העסק מצליח, המניה הולכת בעקבותיו בסופו של דבר"
—
שרשראות ההרגל קלות מידי להרגשתכם, עד שהם הופכות לכבדות מידי לשבירתכם"
—
"שני חוקים לחיים :
1. לעולם אל תפסידו כסף
2. לעולם אל תשכחו את חוק מספר 1"
—
"אני אף פעם לא מנסה לעשות כסף בשוק המניות, אני קונה מניה בהנחה שהיא עלולה לעלות כבר ביום למחרת, ולא לנגוע בה למשך 5 שנים"
—
"תמיד ידעתי שאני הולך להיות עשיר, לא פקפקתי בזה אף לשנייה, גם כשהייתי מרושש"
—
"אני קונה חליפות יקרות, הם פשוט נראות זולות כשאני לובש אותם"
—
"תקנו רק מניות שאתם שמחים להחזיק, גם אם מחר שוק המניות יסגר ל-10 שנים הבאות"

דונלד טראמפ :

"לפעמים כשאתם מפסידים בקרב, אתם מוצאים דרכים חדשות לנצח במלחמה"
—
"כל עוד אתם הולכים לחשוב, תחשבו בגדול"
—
"מה שמפריד את המצליחנים מהמפסידנים, זה איך הם מתמודדים עם שינוים בגורלם"
—
"בלי תשוקה, אין לכם אנרגיה, ובלי אנרגיה, אין לכם כלום"
—
"אני מנסה ללמוד מהעבר, אבל אני מתכנן את העתיד ע"י התמקדות בהווה, כאן נמצא כל הכיף"
—
"הניסיון לימד אותי שלוש דברים חשובים :
1 – תמיד תקשיבו לתחושות הבטן שלכם, לא משנה עד כמה זה נראה טוב על הנייר.
2 – עדיף לכם להתמקד ולהישאר עם מה שאתם יודעים ומכירים
3 – לפעמים, ההשקעות הכי טובות, הם אלה שאתם לא עושים"
—
"אני לא הייתי מרוצה רק בשביל להשיג לעצמי מחייה טוב, אני השגתי הצהרה"
—
"כסף אף פעם לא היה הריגוש הגדול בשבילי, זה סך הכל דרך להוכיח תוצאות, אני מסתכל על כסף כנקודות במשחק, בשבילי הריגוש האמיתי הוא לשחק את המשחק"
—
"זה קבוע, זה חזק, זה יפייפה, זה אומנותי, מנקודת המבט שלי, אני פשוט אוהב נדל"ן"
—
"אי אפשר להיות חמדן מידי, זה טבע האדם לרצות יותר, אם אין בכם שמץ חמדנות, אתם לא אנושיים"

—
"כשמישהו פוגע בכם, תלחמו בהם עד הסוף, תהיו ברוטלים, פשוט תחסלו אותם"
—
"אם אתם מרגישים שאתם חייבים לשקר, לגנוב או לרמות, אז אתם לא עושים את זה כמו שצריך, …. הקריירה שלי היא מודל של קשיחות, עשיית עסקים פיירית והצלחה פנטסטית – בלי קיצורי דרך ומבלי לעבור על החוק"

ביל גייטס :

"החיים הם לא הוגנים…. אוי… תתרגלו לזה"
—
"תהיו נחמדים לחנונים וליורמים, רוב הסיכויים שבסופו של דבר אתם תעבדו בשביל אחד מהם"
—
"כשאנחנו מסתכלים הרחק אל העשור הבא, מנהיגים יהיו אלה שנותנים מוטיבציה לאחרים"
—
"אם אתם לא מסוגלים לעשות את זה טוב, לפחות תדאגו שזה יראה כאילו עשיתם את זה טוב"
—
"הלקוחות הכי לא מרוצים שלך, הם מקור ההשכלה הגדול ביותר של העסק שלך"
—
"ארגונים גדולים דורשים רמה גדולה של מחוייבות ע"י אלה המעורבים בארגון"
—
"זה הזמן הטוב ביותר להיכנס לעולם העסקים, מפני שהעסקים ישתנו ב-5 שנים הבאות יותר ממה שהם השתנו ב-50 שנים האחרונות"
—
"לעיתים קרובות אתם צריכים לסמוך על האינטואיציה שלכם"
—

מקור:
Http://school.capital-network.net

כה אמר זרתוסטרא (1883 – 1885)

• "החטא לאלוהים היה לפנים גדול החטאים, אך הנה מת האלוהים ובזאת מתו גם החוטאים ההם. כעת הדבר האיום ביותר הלא הוא לחטוא לארץ."
• "הלא כאילן האדם. ככל אשר ירבה לשאוף אל על ואל אור יגבירו שורשיו כמיהתם ארצה, מטה, לחושך, לתהום -לרשע"
• "גדלותו של אדם בזה שגשר הוא ולא מטרה: מה שאפשר לאהוב בו באדם הוא זה שמעבָר הוא ושקיעה."
• "אהבה מהי? בריאה מהי, ערגה מהי? כוכב מהו? אלו שאלות אשר ישאל האדם האחרון ובעיניו ימצמץ. אותה שעה והנה צמקה וקטנה הארץ ועליה מדדה האדם האחרון המקטין את הכל. ואת מינו אין להכחיד כאשר לא יוכחד מין הפרעוש; האדם האחרון יאריך ימים יותר מכל שקדם לו."
• "זה דבר חכמתו: 'היה ער על מנת שתיטיב לישון'. ואכן, אלמלא היה בהם, בחיים, טעם, וחייב הייתי לבחור בשטות כלשהי, הייתה זו לי המובחרת שבשטויות."
• "כל כולי גוף, ושום דבר זולתי זאת. ונפש אינה אלא מילה למשהו השייך לגוף. הגוף הוא בינה גדולה, ריבוי בעל משמעות אחת, מלחמה ושלום, עדר ורועה."
• "האדם הוא דבר שהכרח לגבור עליו; ועל כן עליך לאהוב את מידותיך הטובות – כי בהן צפון אבדנך."
• "לעתים קרובות בעלותי אני מדלג על פני מדרגות – ושום מדרגה לא תסלח לי על כך."
• "השלום אהבו כאמצעי למלחמות חדשות. ואת השלום הקצר – יותר מן הארוך."
• "יהא שלומכם ניצחון."
• "הו! איך לא אשתוקק לנצחיות, לטובה שבטבעות, לטבעת הנישואין של השיבה הנצחית? מעולם לא פגשתי באישה שאתה הייתי רוצה להעמיד ולדות, אלא אם כן הייתה זו האישה אשר אהבתי. כי אהבתיך, הו נצחיות! כי אהבתיך הו נצחיות!"
• "לא אאמין באף אל שאינו יודע לרקוד".
• "עשר אמיתות עליך למצוא ביום: ולא, גם בלילה עוד תחפש אמת ונפשך תישאר רעבה."
• "אכן, מרוב עייפות אף למות לא נוכל עוד; ועתה עודנו ערים ומוסיפים לחיות- בתוך כוכי קברים."
• "לארץ, הוא אמר, יש עור; ועור זה נגוע במחלות. אחת המחלות האלה, למשל, נקראת 'אדם'."
• "לגאול את העבר ולהפוך כל 'היה' ל'כך רציתי שיהיה!'- רק לזה אני קורא גאולה!"
• "קשה לחיות עם בני אדם, כי קשה כל כך לשתוק. בייחוד לפטפטן."
• "האם מכירים אתם את בהלת הנרדם?- חיל ורעדה אוחזים אותו עד בהונות רגליו, כי הנה הקרקע נשמטת מתחתיו והחלום מתחיל."
• "לא אני הפה לאזניים האלה."

אנושי, אנושי מדי (1878)

• "בכל מקום בו ראיתי יצור חי, ראיתי שאיפה לכוח."
• "את מי שונאת האישה יותר מכל? – כה אמרה הפלדה אל המגנט: 'אותך אני שונאת יותר מכל, כי מושך אתה, אך לא די כוח בך להצמידני אליך'."
• "ודאי שאתה רשאי לדחות בקשה, אך לעולם אל תהא דוחה תודה."
• "התשוקות נעשות מרושעות ונוכלות, אם מסתכלים עליהן ברשעות ונוכלות."
• "האם אין זו מידת נפש בזויה לדמות את האויב תמיד כמרושע."
• "מן הראוי לסלק את מקבצי הנדבות, כי אתה מצטער בתתך, ומצטער בחדלך מלתת."
• "כל חכם גדול זקוק למסיכה. יתר על כן, על פני כל חכם צומחת מסיכה עקב הפירושים המסולפים לדבריו."
• "מן הראוי היה שלא להתיר לאיש להחליט דבר לגבי חייו מתוך מצב של התאהבות."
• "מן הראוי להתיר בפומבי את כל הנדרים שנדרו המאוהבים."
• "כדי לבנות מקדש צריך להרוס מקדש."
• "אם תרצו להעפיל גבוה, השתמשו ברגליכם שלכם! אל תניחו שישאוכם, אל תתישבו על גבם וראשיהם של אחרים."
• "אתה הולך אל האישה? אל תשכח את השוט!"
• "כשאנו עוברים חוויה, צריך לשקוע בה ולעצום את העיניים, במקום להיעשות צופים מיד. כי זה מקלקל את העיכול הטוב של המאורע, ובמקום שנפיק ממנו חוכמה אנו יוצאים משם עם עיכול רע."
• "אדם חייב להישמר מלהיות חולה זמן רב מדי. שכן, במהרה העדים למחלתו יכעסו על מצווה זו הכרוכה בהתחייבות המכוונת לרחמיהם. הם יהיו בקושי רב מסוגלים להחזיק מעמד במצב רוח שכזה, ומיד יחשדו באופייך ויאמרו: מגיע לך להיות חולה ואין אנו צריכים עוד להתאמץ ולהשתתף בצערך."
• "לחולה, הטובה שבתרופות היא קצת בריאות פה ושם."
• "להישאר שוכב מבלי נוע וקצת להרהר, זו התרופה הטובה ביותר לכל מחלות הנפש. ועם קצת רצון טוב השימוש בה נעשה משעה לשעה נעים יותר."
• "מי שמתכחש לגאוותו הוא גאה בדרך כלל באופן כה גס, שכדי לא להתבזות הוא עוצם את העיניים בנוכחותה."
• "מיד לאחר שאתה מתרומם גבוה יותר מן האנשים המתייחסים אליך בהערצה, הם חושבים שנפלת וירדת מגדולתך. הייתה להם הרגשה בכל הנסיבות שהם ברמתך. (והיה זה בזכותך)."
• "אדם מלא שמחה חייב להיות איש טוב. אולי אינו הכי נבון, כי הוא משיג את מה שהגדול בחכמים שואף אליו בכל כושר תבונתו."
• "מוטב שלא נייסד את חיינו על בסיס מוגבל מדי של רצונות. מפני שאם נתכחש לשמחות המתאפשרות על ידי הכיבודים, קשרי החברה הגבוהה, האמנות, הרווחה והתאוות, עוד יגיע יום שבו נחוש לפתע שבמקום להשיג את החוכמה כידידתנו, ההתכחשות תוביל אותנו לנקודת רוויה ושאט נפש מחיינו."
• "העושר חייב להיות בנמצא אצל אנשי רוח בלבד. אחרת הוא מהווה סכנה לציבור. כי העשיר אינו עושה שימוש בזמנו הפנוי כפי שעושרו מרשה לו, אלא ממשיך להשתוקק תמיד לעוד ועוד. שאיפה זו הופכת לשעשוע עבורו ולתחבולתו העיקרית נגד השעמום."
• "עד לנקודה מסוימת הרכוש מאפשר לאדם יתר עצמאות וחופש פעולה. אך מעבר לזאת הרכוש הופך לאדון ובעל הרכוש לעבד. ואז הרכוש מחייב אותו להקדיש את זמנו ומחשבתו כדי לעמוד בקשרים, להיצמד למקום אחד, להתחבר עם מעמד אחד, אולי אפילו על חשבון צרכיו הפרטיים העיקריים."
• "על ידי ודאותו של המוות אדם יכול להמתיק את חייו בטעם עדין וריחני של חוסר דאגה. אך עכשיו אתה, רוקח מוזר של הנשמה הפכת את המוות לרעל מר הממאיס את החיים כולם."
• "בדרך כלל אנו מרגישים בחסרונו של אדם זמן רב לאחר מותו כדבר שאין להבינו: אנו מרגישים בחסרונם של הגדולים שבאנשים, במקרים רבים רק אחר עשרות שנים. אדם ישר יאמר כשמישהו נפטר שכלל אין להצטער עליו. מי שבאופן חגיגי אומר את ההספד הוא אדם צבוע. רק מאוחר יותר אנו מבינים את ההצדקה לקיומו של האדם, והדברים החרוטים על מצבתו הם אנחת אמת מאוחרת של צער."
• "לעולם אל נא תתחרט, אך אמור לעצמך מיד: זאת אומרת להוסיף טיפשות שנייה על הקודמת. אם עשית את הרע חשוב איך לעשות את הטוב. אם אתה נענש בגלל מעשיך הרעים קבל את העונש בהרגשה שאתה עושה את הטוב במונעך מזולתך להיות טרף לאותן שטויות. כל חוטא אשר נענש יכול לחוש כמי שנותן שיעור לאנושות."
• "החרטה היא טיפשות והבל כנשיכת כלב באבן."
• "הכעס מרוקן את הנפש מכל אוצרותיה באופן שהתחתית נראית באור. זו הסיבה שאם אין אנו רואים בצורה אחרת, יש לעורר את כעסם של בני לוויתנו, תומכינו כאויבינו, כדי לדעת על המתרחש מאחרי גבנו."
• "ממה שאתה רוצה ללמוד ולהכיר היטב אתה חייב להתרחק, לפחות לזמן מה. רק כשמשקיפים על העיר ממרחקים מבחינים היטב במגדליה הגבוהים המתנשאים מעל בתיה."
• "אם החיים התאכזרו אליך ולקחו ממך כל מה שהיה כבודך ושמחתך: את חבריך, בריאותך וכל הטובין שלך; תגלה אולי לאחר המכה, כאשר החרדה הראשונה כבר נעלמה, כי אתה עשיר יותר מאשר קודם לכן. רק ברגע זה אתה יודע מהם הדברים השייכים לך באמת, ומהו המצב שבו לא יוכל כל שודד לפגוע בהם. לכן, זה אולי מצב שבו אנו מתפטרים מכל הביזה והמבוכה באצילות של בעל אחוזה."
• "מי שמעדיף את היפה על היעיל גומר כילד המעדיף סוכריות על לחם, על ידי כך שהוא מקלקל את הקיבה, ועל ידי השקפת עולם מרה."
• "כל הדברים הטובים מדרבנים את החיים, ואפילו ספר טוב שנכתב נגד החיים."
• "מהי לכן האהבה, אם לא לשמוח ולהבין כשאנו רואים מישהו פועל ומרגיש באופן שונה מאתנו, ולפעמים ההפך מכפי שאנו? כי האהבה מאחדת את הניגודים באמצעותה של השמחה. אסור להתעלם מן הניגודים או לכלותם."
• "מנין יכולות להיוולד תשוקות פתאומיות של גבר ואישה, תשוקות עמוקות ואינטימיות? הן נובעות אך ורק מן התאווה; אך בעוד שהגבר מוצא באישה חולשה, מחסור ועליצות גם יחד, קורה משהו בתוכו כאילו נפשו חפצה לעלות על גדותיה: ברגע זה הוא נפגע ונעלב. זו בדיוק נקודת התורפה שממנה מתפרצת אהבה גדולה."
• "לקנאה המצויה יש הרגל לפטפט מיד לאחר שהתרנגולת הטילה ביצה. זוהי מין צורה לשפוך את לבך ולהירגע. אך קיימת קנאה עמוקה יותר. במצב זה מי שישאר אילם ויביע משאלה כי זה יגרום לכל האנשים לשתוק, יכעס בצדק שהוא אינו משיג את המטרה. הקנאה האילמת גדלה בתוך השקט."
• "אדם צריך זיכרון יוצא מן הכלל כדי לזכור את כל ההבטחות שהוא מבטיח."
• "אם חפץ אתה בשלוות נפש ובאושר – האמן, אם נוהה אתה אחרי האמת – חקור…"
• "סופו של איש האמת להגיע לכלל הכרה שהוא משקר כל ימיו."
• "מי שאינו משקר אינו יודע אמת מהי."
• "כאשר האדם, אבי ההרס, ההרס העצמי, פוצע את עצמו, פצע זה הוא המכריחו לחיות."
• "האדם הוא דבר נוזל ונוח לקבל צורה – אפשר לעשות ממנו כל מה שרוצים."
• "אומרים אתם: העניין הטוב הוא המקדש את המלחמה? ואני אומר לכם: המלחמה הטובה היא המקדשת כל עניין."
  • גרסה אחרת: "תאמרו מטרה טובה מצדיקה אפילו מלחמה, אני אומר לכם: מלחמה טובה היא זו המצדיקה כל מטרה."
• "אין בידנו למנוע את לידתנו, אך יש בידנו לתקן משגה זה…"
• "אהוב את אויבך, בגלל שהם מוציאים ממך את הטוב ביותר."
• "היה לרובינזון משרת יותר טוב מששת: שמו היה – קרוזו."
• "הכל באישה חידה והכל פתרון אחד לו – הריון, הגבר אינו אצל האישה אלא אמצעי בלבד, המטרה היא תמיד הילד."
• "לכדור הארץ יש עור, לעור הזה יש מחלות, אחת המחלות הללו קרויה… אדם."
• "אתה הכוכב הגדול! גם אושרך כלא היה, לולא היו אלה אשר להם אתה מאיר."
• "הרעש מחסל את המחשבה."
• "הרצון הוא האיש החזק והעיוור, שנושא על גבו את האיש הצולע שעיניו פקוחות."
• "יש מי שבשבילו הבדידות היא בדידותו של המוגבל, ויש מי שבשבילו הבדידות היא בריחה מהמוגבל."
• "החינוך הוא הריסת היוצא מן הכלל לטובת הכלל."
• "התשוקה מגדילה את מה שאדם רוצה בו. היא עצמה צומחת מכוח אי מימושה."
• "דבר מוזר הוא העונש שלנו: אין הוא מטהר אלא מכתים, והוא הפשע הגרוע מן הפשע עצמו."
• "כמה טוב מוזיקה רעה וסיבות גרועות נשמעות כשאנו צועדים אל מול האויב."
• "תקווה היא הגרועה שברעות, היא רק מאריכה את עינויי האדם."
• "האדם הוא החיה האכזרית ביותר."
• "על הר האמת אתה אף פעם לא מטפס לשוא, או שתגיע לנקודה גבוהה יותר היום, או שתאמן את עצמך להגיע יותר גבוה מחר."
• "אנשים שנותנים בנו את אמונם המלא, מאמינים שמגיע להם שלנו. ההנחה הזו שגויה, מתנה לא מביאה זכויות."
• "הדרך הכי טובה להשחית את הנוער היא להדריך אותו להעריך יותר את אילו שחושבים כמוהו מאשר את אילו שחושבים אחרת."
• "החוכמה מציבה גבולות אפילו לידע."
• "זה קשה מספיק לזכור את הדעות שלי מבלי להצטרך לזכור גם את הסיבות להן!"
• "אני חושב שהבנתי למה רק האדם לבדו צוחק; הוא לבדו סובל כה עמוק שהוא היה חייב להמציא את הצחוק."
• "מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, הוא יוכל לשאת כמעט כל 'איך'."
• "רק מוזיקה מבחילה מכניסה כסף כיום."
• "האדם לא רוצה להיות חופשי אלא נשלט."
• "סופר טוב ניחן לא רק באינטלקט שלו אלא גם באילו של חבריו."
• "האלוהים שלכם מת ורק הבורים בוכים. אם אתם טוענים שיש גיהנום, אז ניפגש שם!"
• "אדם שופט עצמו לפי הכוונות שלו, אחרים לפי ההישגים שלהם."
• "סופרים צריכים לשתוק כשהיצירות שלהם מדברות."
• "האושר היחיד ניתן לנו במפעלי היצירה."
• "הצורך איננו עובדה מבוססת, אלא פרשנות."
• "התביעה להיות נאהב היא מן החוצפות הגדולות ביותר."

המדע העליז (1882)

• "הרעל שהורג אנשים חלשים מטבעם, ממריץ את החזקים."
• "ההחלטה הנוצרית להשקיף על העולם כרע ומכוער, גרמה לו להיות מכוער ורע."
• "האכזריות היא תרופתה של גאווה שנפגעה."
• "יש בכוחו של האמן לעורר את כוחות הפעולה הרדומים בנפשו של הזולת."
• "מה שאנו עושים לעולם אינו מובן, אלא רק זוכה לשבח או לגנאי."
• "מוסריות היא אינסטינקט העדר באינדיבידואל."
• "רעד וחיל אוחזים בנו שוב; מיהו זה אשר ישתוקק לקדש מחדש כאלוהית מפלצת זו של עולם לא נודע, כפי שנהגו חכמי העולם העתיק?"

מעבר לטוב ולרוע (1886)

• "הוא אשר נלחם עם מפלצות – שיזַהר, פן יהפוך הוא עצמו למפלצת."
• "לא זה שרימיתני זעזע אותי, כי אם שאינני מוסיף להאמין לך!"
• "אהבה לאישה אחת זו ברבריות, משום שזה נעשה על חשבון הנשים האחרות."
• "אי שפיות ביחיד היא נדירה, אבל בקבוצות, ארגונים, מדינות ותקופות, היא החוק."
• "לדבר הרבה על עצמך יכול להיות אמצעי להסתיר את עצמך."
• "אם אתה מביט לתהום לאורך זמן, התהום מביטה בך בחזרה."
• "יבורכו השוכחים, כי הם משיגים את הטוב גם מכשלונותיהם."
• "מת האלוהים! לא יחיה עוד! ואנו רוצחיו!"
• "האנוכיות שייכת למהותה של הנפש האצילה, וכוונתי לאמונה בל-תימוט, שיצורים שונים ממנו חייבים מטבע הדברים להיות משועבדים ליצורים ש'כמונו', ועליהם להקריב עצמם למענם".
• "בגרותו של גבר: משמע למצוא מחדש את הרצינות שהיתה לו לאדם בעודו ילד, במשחקו."
• "וכי מי לא הקריב אי-פעם למען שמו הטוב – את עצמו?".

לגנאולוגיה של המוסר (1887)

• "רק מה שאינו חדל לגרום לנו סבל נשאר בזיכרון."
• "אפשר לחיות מבלי לזכור ולהיות מאושר, אך אין זה מן האפשר לחיות מבלי לשכוח."
• "שעה ארוכה האזין לדברי, אך לא עצר ברוחו להאזין גם לשתיקתי. כי הנה בנקודה זו, יש לי הרבה מה לשתוק."

דמדומי שחר (1881)

• "לנסות זה לדמיין."
• "האושר, יהיה מה שיהיה, מעניק אוויר, אור וחופש תנועה."

שקיעת האלילים (1888)

• "בכל פעם שהחיים זורחים, האושר והאינסטינקט זהים."
• "לנסות להעריך את החיים לחיוב או לשלילה, זה לעסוק באבחנות שלעולם אין בכוחן להיות אמיתיות."
• "בעבור הפילוסוף, להתייחס לערכם של החיים כבעיה, משמעו לטעון כנגד עצמו ולהעמיד בסימן שאלה את חוכמתו."
• "על פי מוצאו סוקרטס השתייך למעמדות הנמוכים. סוקרטס היה פלבאי. אנו יודעים ויכולים להיווכח בעצמנו עד כמה היה מכוער."
• "לעתים קרובות סיבתו של הכיעור היא תערובת גזעית."
• "סוקרטס היה ליצן שהצליח לשכנע אנשים כי יש להתייחס לדבריו ברצינות."
• "מבלי מוזיקה החיים היו טעות."
• "האם האדם אחד משקרי האל, או שהאל אחד משקרי האדם?"
• "מה שאינו הורג אותי מחזק אותי."
• "אל תנהג בפחדנות כלפי מעשייך. אל תפקירם לאחר מעשה!".
• "אין לי אימון בכל בעלי השיטות ואני חומק מהם. הרצון לשיטה מעיד על העדר יושר."

הנה האיש (1888)

• "לתקן את המין האנושי? הנה הדבר האחרון שאוכל להבטיח. אינני יוצר אלילים חדשים."
• "להשליך את כל האלילים – כך אני מכנה את כל האידיאלים – הנה מה שמהווה את אמונתי."
• "בה במידה שהמצאנו את השקר של עולם אידיאלי, רוקנו את המציאות מתוכנה, ממשמעותה וממהימנותה."
• "השקר שאנו מכנים אידיאל היה עד כה קללה המעיקה על המציאות."
• "האנושות עצמה הפכה שקרית ומזויפת מיסודה עד כדי אמונה בערכים המנוגדים לאלה שבכוחם בלבד להבטיח את חוסנה ואת עתידה."
• "נוסחתי בדבר גדולתו של האדם היא אהבת הגורל. לעולם אל נא תחפצו אלא במה שקיים."
• "כל אידיאליזם טופח על פניה של המציאות במקום לקבל אותה כפי שהיא – ובכל זאת אהבוה."

הולדת הטרגדיה (1872)

• "ההכרה הורגת את הפעולה. כדי לפעול יש צורך בעיניים מוסוות באשליה."

ניטשה נגד ואגנר (1888)

• "מאז שובו של ואגנר לגרמניה הוא מייצג את כל מה שאני מתעב – אפילו את האנטישמיות."
• "לעתים קרובות שאלתי את עצמי אם אינני חייב לשנות חיי הקשות, יותר מאשר לאחרות."
• "ואשר למחלתי הארוכה, האם אינני חייב לה יותר מאשר לבריאותי? אני חייב לה בריאות מושלמת יותר. מה שאינו הורג אותי מחזק אותי."
• "אני חייב למחלתי גם את הפילוסופיה שלי. רק כאב עז הוא משחרר גדול של הנשמה."
• "כאב עז ארוך, איטי, שבו אנו נשרפים כמו עצים ירוקים. הוא בלבד מכריחנו, אנו הפילוסופים, לרדת לעמקי נשמתנו."

הרצון לעוצמה (מבוסס על קטעים מפנקסיו)

• "להכריז על אהבה אוניברסלית של האנושות משמעו להעדיף את כל מי שסובל, את המתנוון ואת מי שאין הצדקה לקיומו. דבר זה מצדיק את הישרדותו של החלש ושל המתנוון."
• "הכרזתי מלחמה על האידיאל החולני של הנצרות (ועל כל מה שנמצא בקרבתו) לא כדי לכלותו אלא כדי לשים קץ לעריצותו."
• "קיומו של האידיאל הנוצרי הוא מן הדברים הרצויים ביותר, מפני שאידיאל חדש עומד לתפוס את מקומו, ואולי להתנשא עליו."
• "כדי להגיע למצב של התעלות רוחנית האידיאל החדש זקוק לאויבים נמרצים."
• "יצר הקיום שלנו רוצה בקיומם של אויבים כדי שיוכל להפוך לאדונם."
• "כאשר קיים ניגוד או חוסר תיאום בין שאיפותיו של האדם, עלינו להסיק כי אנו עדים להחלשת הכוחות העומדים מאחרי הרצון."
• "אנו מתנגדים להשתפכות רגשנית."
• "על מנת להיות קלאסי יש צורך בכל הכשרונות, בכל הרצונות האלימים הנראים מנוגדים זה לזה, אבל צועדים יחדיו עם אותו עול על צווארם."
• "דבר אינו בעל ערך גדול יותר מאשר להגיע לרמה גבוהה של עוצמה."
• "היפה הוא תוצאה של עוצמה רבה. אנו יכולים להחשיב את היפה כביטוי של רצון מנצח, כתיאום אינטנסיבי ביותר, כהכנסת סדר בכל הרצונות האלימים, וכנקודת איזון יציבה בין כוחות מנוגדים."
• "פילוסופיה ניסיונית, כמו זו שאותה אני חי, מתחילה בהתעלות אפילו על הניהיליזם המוחלט, עד כדי כך שהיא שואפת להגיע להיפוכו של דבר: להשקפה חיובית על העולם כפי שהוא."

מקור : ויקיציטוט http://he.wikiquote.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9A_%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%A9%D7%94

פילוסופיה: למי היא נחוצה

מאת: איין ראנד

הרצאה שניתנה לכיתת הבוגרים של האקדמיה הצבאית  האמריקאית בווסט פוינט, ב-6 במרץ, 1974.

מאחר שאני סופרת, הבה נתחיל בסיפור קצרצר. נניח כי אתה אסטרונאוט, שספינת החלל שלו יוצאת מכלל שליטה ומתרסקת על כוכב לא ידוע. לאחר שהכרתך שבה אליך ואתה מוצא, כי לא נפגעת באורח חמור, שלוש השאלות הראשונות, אשר תעלנה בתודעתך תהיינה: היכן אני? כיצד אוכל לגלות זאת? מה עלי לעשות?

אתה רואה צמחייה שאינה מוכרת לך, אתה מבחין כי יש אוויר לנשימה; אור השמש נראה חיוור וקר יותר מאשר הנך זוכר אותו. אתה פונה להביט בשמיים, אך עוצר. תחושה פתאומית מכה בך: אם לא תביט, לא תאלץ לדעת, כי ייתכן, שהנך נמצא רחוק מדי מכדור-הארץ וכי שיבה אליו איננה אפשרית; כל עוד אינך יודע זאת, אתה חופשי להאמין בכל דבר העולה על דעתך – ואתה חווה תקווה מעורפלת, נעימה, אף כי היא מלווה, מסיבה כלשהי, בתחושת אשמה.

אתה פונה למכשיריך: הם עשויים היו להינזק; אינך יודע עד כמה. אבל אתה עוצר ונתקף בפחד פתאומי: איך תוכל לבטוח במכשירים אלה? כיצד תוכל לדעת בבטחה, שהם לא יוליכוך שולל? איך תוכל לדעת אם הם יפעלו בעולם אחר? אתה מתרחק מן המכשירים.

כעת אתה מתחיל לתמוה מדוע אין בך רצון לעשות דבר. נראה הרבה יותר בטוח פשוט להמתין עד שמשהו יצוץ איכשהו. עדיף, אתה אומר לעצמך, לא לטלטל את הספינה. הרחק באופק אתה מבחין בסוג כלשהו של יצורים חיים, המתקרבים אליך; אינך יודע אם הם בני אנוש, אבל הם הולכים על שתיים.  הם, אתה מחליט, יגידו לך מה לעשות.

לא שומעים ממך שוב לעולם.
זוהי פנטזיה, אתה אומר? אתה לא תנהג כך ושום אסטרונאוט לא ינהג כך? ייתכן שלא. אך זוהי הדרך, שבה חיים מרבית בני-האדם את חייהם, כאן, על פני כדור-הארץ.
מרבית בני-האדם מכלים את ימיהם במאמץ להתחמק משלוש שאלות, אשר התשובות עליהן מצויות בבסיס כל מחשבה, כל רגש, וכל פעולה של האדם, בין אם הוא מודע לכך ובין אם לאו: היכן אני? כיצד אני יודע זאת? מה עלי לעשות?

בהגיעם לבגרות מספקת על מנת להבין את השאלות הללו, מאמינים בני-האדם, כי הם יודעים את התשובות עליהן. היכן אני? למשל, בעיר ניו-יורק. כיצד אני יודע זאת? זה ברור מאליו. מה עלי לעשות? כאן הם אינם כה בטוחים – אך התשובה הרגילה היא: מה שעושים כולם.
הבעיה היחידה היא, שנראה כי בני-האדם לא נמרצים, לא בטוחים בעצמם, לא מאושרים במיוחד – וכי הם חווים לעתים, חרדה נטולת פשר ואשמה לא מוגדרת, שאותן הם לא יכולים להסביר, שמהן הם לא יכולים להשתחרר.

הם מעולם לא ראו בהיעדר המענה על שלוש השאלות את המקור לבעייתם – וכי קיים מדע אחד בלבד, אשר ביכולתו לענות עליהן: פילוסופיה.

הפילוסופיה עוסקת בלימוד טבעם  היסודי של הקיום, של האדם, ושל יחסו של האדם לקיום. לעומת המדעים האחרים, העוסקים בהיבטים מסוימים של העולם, עוסקת הפילוסופיה בהיבטי הקיום של כל דבר שקיים. בשדה הידיעה, המדעים הייחודיים דומים לעצים, אבל הפילוסופיה הינה הקרקע, המאפשרת את קיומו של היער.

פילוסופיה לא תגלה לך, לדוגמה, אם הנך נמצא בניו-יורק או בזנזיבר (אף שהיא תעניק לך את האמצעים לברר זאת). אבל הנה מה שהיא  כן תספר לך: האם אתה נמצא ביקום, הנשלט על-ידי חוקי טבע, ואשר לפיכך, הוא יציב, איתן, מוחלט – וניתן לידיעה? או שמא הנך נמצא בתוככי כאוס שלא ניתן לתפיסה, בעולם של ניסים לא מוסברים, בשטף שאינו ניתן לניבוי, שאינו ניתן לידיעה, ואשר תודעתך חסרה את היכולת לתפוס אותו? האם הדברים שאותם הנך רואה סביבך הינם אמיתיים – או שהם אינם אלא אשליה? האם הם קיימים ללא תלות בצופה בהם – או שמא הם נוצרים על-ידו? האם הם האובייקט או הסובייקט של תודעת האדם? האם  הם מה שהם – או שהם ניתנים לשינוי באמצעות פעולתה של תודעה, כמו משאלת לב?

טבען של פעולותיך – ושל שאיפותיך – יהיה שונה, בהתאם למערכת התשובות, שאותה תאמץ. תשובות אלה מגדירות את תחום  המטפיסיקה – תחום החקירה של הקיום עצמו, או במילותיו של אריסטו, של "הקיום כקיים" – הענף  הבסיסי של הפילוסופיה.

אין זה משנה מה הן המסקנות, שאליהן אתה מגיע [ביחס לשאלות המטפיסיות]*, יהיה עליך לעמוד בפני ההכרח לענות על שאלה נוספת, מקבילה: כיצד אני יודע זאת? מאחר שהאדם אינו יודע-כל והוא איננו מחוסן מטעות, עליך לגלות מהו זה, שביחס אליו תוכל לטעון כי הוא ידע וכיצד אפשר להוכיח את תקפות מסקנותיך. האם רוכש האדם ידע באמצעות תהליך תבוני – או על-ידי התגלות פתאומית, שמקורה בכוח על-טבעי? האם התבונה הינה יכולת המזהה ומאחדת את הנתונים, המסופקים על-ידי חושי האדם – או שמא היא ניזונה מרעיונות פנימיים, הנטועים בתודעתו של האדם עוד בטרם לידתו? האם יכולה התבונה לתפוס את המציאות – או שלאדם יכולת ידיעתית אחרת, שהיא עליונה ביחס לתבונה? האם יכול האדם להגיע לוודאות – או שהוא נידון לספק נצחי?

מידת הביטחון העצמי שלך – ומידת הצלחתך – תהיינה שונות, בהתאם למערכת התשובות, שאותה הנך מקבל. תשובות אלה מגדירות את תחום  האפיסטמולוגיה, תורת הידיעה, החוקרת את אמצעי הידיעה של האדם.

שני ענפים אלה הם הבסיס העיוני של הפילוסופיה. את הענף השלישי – האתיקה – אפשר לראות כטכנולוגיה של הפילוסופיה.  האתיקה לא מתייחסת לכל מה שקיים, אלא לאדם בלבד, אבל היא חלה על כל אחד מההיבטים של חיי האדם: על טבעו, על פעולותיו, על ערכיו, ועל יחסיו לכל דבר בקיום. האתיקה, או תורת המוסר, מגדירה את מצפן הערכים, המנחה את פעולותיו ואת בחירותיו של האדם – הפעולות והבחירות הקובעות את מהלך חייו של האדם.

בדיוק כפי שהאסטרונאוט בסיפורי לא ידע מה עליו לעשות, משום שסירב לדעת היכן הוא נמצא וכיצד עליו לגלות זאת, כך גם אתה אינך יכול לדעת מה עליך לעשות עד אשר תדע מהו טבעו של היקום, שאליו הנך מתייחס, מה הם טבעם של כלי הידיעה שלך – ומהו טבעך שלך. בטרם תגיע לאתיקה, עליך לענות על השאלות, שאותן מציבות המטפיסיקה והאפיסטמולוגיה: האם האדם הוא יצור רציונלי, המסוגל להתמודד עם המציאות – או האם הוא עיוור חסר-אונים, שמקומו לא יכירנו, חלקיק המיטלטל בשטף הכללי? האם הישגים והנאה אפשריים לאדם על פני האדמה – או שמא הוא נידון לכישלון ולאסון? בתלות בתשובות על שאלות אלה, תוכל להמשיך ולשקול את השאלות, שאותן מציבה האתיקה: מה הוא טוב ומהו רע לאדם – ומדוע? האם יעדו הראשון במעלה של האדם הוא לבקש את אושרו – או את המפלט מסבלו? האם תכלית חייו של האדם היא סיפוק והגשמה עצמית – או שמא הרס-עצמי? האם על האדם לשאוף למימוש ערכיו – או שמא עליו להציב את שאיפותיהם של אחרים לפני שאיפותיו שלו? האם צריך האדם לבקש אושר – או הקרבה עצמית?

אינני צריכה להצביע על התוצאות השונות, הנובעות מכל אחת משתי המערכות השונות של התשובות. אפשר לראות אותן בכל מקום – בתוככם ובסביבתכם.
התשובות הניתנות על-ידי האתיקה קובעות כיצד על האדם להתייחס אל בני-אדם אחרים, והתייחסות זאת קובעת את הענף הרביעי של הפילוסופיה:  הפוליטיקה, המגדירה את העקרונות של המערכת החברתית הראויה. כדוגמה לאופן פעולתה של הפילוסופיה, הרי שפילוסופיה פוליטית לא תקבע מה תהיה מכסת הדלק המוקצבת לך ובאיזה יום בשבוע תקבלו  – היא תקבע האם לממשלה הזכות לאכוף הקצבה של דבר כלשהו.

הענף החמישי והאחרון של הפילוסופיה הוא  האסתטיקה, חקר האמנות, המבוסס על מטפיסיקה, על אפיסטמולוגיה ועל אתיקה. האמנות עוסקת בצרכים של תודעת האדם ובמילוי משאבים שלהם היא נזקקת.
עתה חלק מכם עשוי לומר, כפי שרבים אומרים: "לעולם אינני חושב במונחים מופשטים כאלה – ברצוני לעסוק בבעיות קונקרטיות, בבעיות מסוימות, מציאותיות – לשם מה אני זקוק לפילוסופיה?"  תשובתי היא: הנך זקוק לה כדי להיות מסוגל לעסוק בבעיות קונקרטיות, בבעיות מסוימות, מציאותיות, דהיינו, הנך זקוק לה על מנת להיות מסוגל לחיות על פני האדמה.
אתה עשוי לטעון – כפי שטוענים רבים – כי מעולם לא הושפעת על-ידי פילוסופיה. אני אבקש ממך לבחון את טענתך זאת. האם אי פעם חשבת או אמרת את הדברים האלה: "אל תהיה כה בטוח – איש אינו יכול להיות בטוח לגמרי בדבר כלשהו". את הרעיון הזה קיבלת מדיויד יום (ומרבים רבים אחרים), אף כי ייתכן שמעולם לא שמעת עליו. או: "זה עשוי להיות טוב בתיאוריה, אבל זה לא עובד במציאות". את זה קיבלת מאפלטון. או: "זה היה מעשה מכוער, אבל אין זה אלא אנושי, אף אחד אינו מושלם". את זה קיבלת מאוגוסטין. או: "ייתכן כי זה נכון עבורך, אבל זה לא נכון עבורי". את זה קיבלת מוויליאם ג'יימס. או: "אין זאת אשמתי! איש לא יכול לשלוט במעשיו". את זה קיבלת מהגל. או: "אינני יכול להוכיח זאת, אבל אני חש כי זה נכון". את זה קיבלת מקאנט. או: "זה הגיוני, אבל להיגיון אין כל קשר למציאות". את זה קיבלת מקאנט. או: "זה מרושע משום שזה אנוכי". את זה קיבלת מקאנט. האם שמעת את הפעילים הפוליטיים העכשוויים אומרים: "פעל קודם, חשוב אחר כך"? הם קיבלו זאת מג'ון דיואי.
יהיו מי שיענו על כך: "כמובן, אמרתי דברים אלה בזמנים שונים, אבל אינני צריך להאמין בזאת, בכל עת. ייתכן שאתמול זה היה נכון, אך זה לא נכון היום". הם קיבלו את זה מהגל. הם עשויים לומר: "עקביות הינה הרוח הרעה של תודעות קטנות". הם קיבלו זאת מתודעה קטנה מאוד, אמרסון. הם עשויים לומר: "האם אי אפשר להתפשר ולשאול רעיונות שונים מפילוסופיות שונות, בהתאם לכדאיות של הרגע?"  הם קיבלו זאת מריצ'ארד ניקסון – שקיבל זאת מוויליאם ג'יימס.
כעת שאל את עצמך: אם אינך מתעניין ברעיונות מופשטים, מדוע זה אתה (ככל בני-האדם) חש הכרח להשתמש בהם? העובדה היא כי רעיונות מופשטים הינם האחדות מושגיות, אשר מכלילות פרטים כה רבים שאינם ניתנים לספירה – וכי ללא רעיונות מופשטים לא תהיה מסוגל לעסוק בבעיות קונקרטיות, בבעיות מסוימות, מציאותיות. מצבך יהיה כמצבו של עולל בן-יומו, אשר עבורו כל עצם הוא תופעה ייחודית, ראשונית. ההבדל בין מצבו המנטלי של רך נולד לבין מצבך המנטלי נעוץ במספר ההאחדות המושגיות שביצעה תודעתך.
לא עומדת בפניך ברירה באשר לצורך לאחד את תצפיותיך, את ניסיונותיך, את הידע שלך – לרעיונות מופשטים, דהיינו, לעקרונות. הבחירה היחידה העומדת לרשותך היא ביחס לאמיתותם או לשקריותם של עקרונות אלה: האם הם מייצגים את האמנותיך המודעות, הרציונליות – או שהינם מקבץ אקראי של רעיונות מכל הבא ליד, אשר את מקורותיהם, את תקפותם, את הקשרם ואת תוצאותיהם אינך יודע, רעיונות, אשר אם תהיה מודע להם, במרבית המקרים תשליכם כתפוד לוהט מידך.
אבל העקרונות שאותם אתה מקבל (באופן מודע או באופן לא מודע) עשויים להתנגש או לסתור זה את זה: גם אותם יש לאחד. מה מאחד אותם? פילוסופיה. מערכת פילוסופית היא השקפה מאוחדת על הקיום. כאדם אין לך ברירה ביחס לעובדה, כי הנך זקוק לפילוסופיה. הבחירה היחידה העומדת לרשותך היא אם להגדיר את הפילוסופיה שלך באמצעותו של תהליך מודע, רציונלי, חמור, של מחשבה ושל חקירה לוגית מדוקדקת, קפדנית – או להניח לתת-המודע שלך להערים גבבה של מסקנות לא מוצדקות, של הכללות שגויות, של סתירות לא מוגדרות, של ססמאות לא מעובדות, של רצונות לא מזוהים, של ספקות ופחדים, אשר הוטלו יחד באקראי, אבל אוחדו על-ידי תת-המודע שלך לסוג של פילוסופיה בת-כלאיים ואוחו למסה אחת מוצקה: ספק-עצמי, ככדור משקולת הקשור בשלשלת במקום שבו אמורות היו לצמוח כנפי תודעתך.
אתה יכול לומר, כפי שרבים אומרים, כי אין זה קל לפעול תמיד על-פי עקרונות מופשטים. לא, זה לא קל. אבל כמה קשה יותר לפעול על-פיהם מבלי לדעת מה הם?
תת-המודע שלך דומה למחשב – מורכב יותר ממחשב שאדם מסוגל לבנות – ותפקודו העיקרי הוא האחדה של רעיונות. מי מתכנת אותו? מחשבתך המודעת. אם אתה משתמט [מפעולת מחשבתך המודעת], אם אינך מגיע להאמנות מוצקות כלשהן, אזי תת-המודע שלך מתוכנת על-ידי המקרה – ואתה מוסר עצמך לכוחם של רעיונות, שאינך מודע לכך שקיבלת אותם. אבל בדרך זו או אחרת, המחשב שלך מפיק פלט, יום-יום ושעה-שעה, בצורה של  רגשות – אשר מהוות הערכות, המבזיקות כברק לדברים שסביבך, המחושבות על-פי ערכיך. אם תכנתת את המחשב שלך באמצעות מחשבה מודעת, אתה יודע מהו טבעם של ערכיך ורגשותיך. אם לא עשית זאת, אינך יודע [מהו טבעם].
אנשים רבים, במיוחד כיום, טוענים כי אי אפשר לחיות בעזרת היגיון בלבד, כי יש להתחשב במרכיב הרגשי הקיים בטבע האדם, וכי הם סומכים על הדרכת רגשותיהם.  ובכן, כך נהג גם האסטרונאוט בסיפורי. הבדיחה היא על חשבונו – ועל חשבונם: ערכי האדם ורגשותיו נקבעים  על-ידי תפיסת החיים היסודית שלו. המתכנת העליון של תת-המודע שלו הוא  הפילוסופיה – המדע אשר, על-פי אנשי הרגש, הוא חסר יכולת לחדור אל תוככי הרזים האפלים של רגשותיהם או להשפיע עליהם.

האיכות של פלט מחשב נקבעת על-ידי איכות הקלט [שבו הוא ניזון]. אם תת-המודע שלך מתוכנת ביד המקרה, תוצריו יהיו בעלי אופי תואם. קרוב לוודאי כי שמעתם את המונח, שבו נוהגים להשתמש אנשי המחשבים, "ג'יגו" – שמשמעותו "זבל נכנס, זבל יוצא" (“gigo” –  “garbage in, garbage out”). אותו כלל חל גם על היחס שבין מחשבותיו של האדם לבין רגשותיו.
אדם המונע על-ידי רגשותיו הוא כאדם, המונחה על-ידי מחשב שאת תדפיסיו הוא אינו מסוגל לקרוא. הוא איננו יודע אם התכנות שלו אמיתי או שקרי, נכון או מוטעה, האם הוא מכוון להובילו להצלחה או להרס, האם הוא משרת את מטרותיו או את יעדיו של כוח מרושע, לא ידוע. הוא עיוור בשתי חזיתות: עיוור לעולם שסביבו ועיוור לעולמו הפנימי, לא מסוגל לתפוש את המציאות או את מניעיו שלו, והוא מצוי במורא מתמיד משניהם. רגשות אינם כלים של ידיעה. האנשים שאינם מתעניינים בפילוסופיה הם הזקוקים לה באופן הדחוף ביותר: הם נתונים בידיה, חסרי אונים במידה הרבה ביותר.

אלה שאינם מתעניינים בפילוסופיה סופגים את עקרונותיהם מן האווירה התרבותית הסובבת אותם – מבתי-ספר, ממכללות, מספרים, מכתבי-עת, מעיתונים, מסרטים, מטלוויזיה, וכיוצא באלו. מי הוא הקובע את צביונה של התרבות? קומץ קטן של אנשים: הפילוסופים. אחרים הולכים בדרכם, אם מתוך שכנוע ואם באופן סתמי. במשך כמאתיים שנה, בהשפעתו של עימנואל קאנט, המגמה השלטת בפילוסופיה מכוונת לתכלית אחת: הרס תודעתו של האדם, והרס ביטחונו בכוחה של התבונה. כיום, אנו חוזים בשיאה של מגמה זאת.

כאשר נוטשים בני האדם את התבונה, הם מגלים שלא זו בלבד שרגשותיהם לא יכולים להנחותם, אלא שהם לא יכולים לחוות רגש כלשהו למעט אחד: אימה. התפשטות ההתמכרות לסמים בקרב צעירים, שצמחו על ברכי האופנות האינטלקטואליות של ימינו, מדגימה את המצב הבלתי נסבל של עולמם הפנימי של אנשים, אשר נשללו מהם אמצעי הידיעה שלהם ואשר מבקשים להימלט מפניה של המציאות – מאימת חוסר האונים שלהם בהתמודדות עם הקיום. ראו את החרדה של צעירים אלה מפני עצמאות ואת כמיהתם הנואשת ל"היות שייך", לחבור לאיזושהי קבוצה, חבורה או כנופיה. רובם מעולם לא שמעו על פילוסופיה, אבל הם חשים כי הם זקוקים לתשובות על שאלות, שאותן הם לא מעזים לשאול – ותקוותם היא כי השבט יאמר להם  כיצד לחיות. הם מוכנים לקבל את חסותו של כל רופא אליל, גורו, או דיקטטור. אחד הדברים המסוכנים ביותר שאדם יכול לעשות הוא למסור את שליטתו  המוסרית בידיהם של אחרים: כמו האסטרונאוט בסיפורי, [המוסר את ההחלטה על גורלו בידיהם של יצורים] שאין הוא יודע אם הם אנושיים, אף שהם הולכים על שתיים.

כעת הנכם עשויים לשאול: אם הפילוסופיה יכולה להיות כה מרושעת, מדוע יש ללמוד אותה? ובמיוחד, מדוע יש ללמוד תיאוריות פילוסופיות, שהן מוטעות באופן בוטה, שהינן חסרות שחר, ושאינן קשורות לחיים האמיתיים?

תשובתי היא: לשם הגנה עצמית – ולשם הגנה על האמת, על הצדק, על החופש, ועל כל ערך, אשר אי פעם החזקתם בו או שתחזיקו בו בעתיד.

לא כל הפילוסופיות הן מרושעות, אף שרבות מדי מהן הינן כאלה, במיוחד בהיסטוריה המודרנית. מצד שני, בשורש כל הישג תרבותי, כמו מדע,  טכנולוגיה, קידמה, חופש – בשורשו של כל ערך, שממנו אנו נהנים כיום, ובכלל זה לידתה של אומה זאת [ארה"ב] – תמצאו את ההישג של  אדם אחד, אשר חי לפני למעלה מאלפיים שנה: אריסטו.

אם בקוראכם תיאוריות של פילוסופים  מסוימים, שהן למעשה חסרות פשר, כל שאתם חשים הוא שעמום, נתונה לכם אהדתי העמוקה. אך אם הנכם דוחים אותן, באמרכם: "מדוע עלי ללמוד דברים אלה  ביודעי כי הינם דברי הבל?" – אתם טועים. הם אכן דברי הבל, אבל אינכם יודעים זאת – לא כל עוד אתם ממשיכים לקבל את מסקנותיהם, את כל האמרות המושכות הזדוניות, שנוצרו על-ידי פילוסופים אלה. ולא כל עוד אינכם מסוגלים להפריך אותם.

דברי ההבל הללו עוסקים בנושאים החשובים ביותר של קיום האדם, בנושאים של חיים-או-מוות.
בשורשיה של כל תיאוריה פילוסופית משמעותית, קיים נושא ראוי – במובן זה שקיים צורך אמיתי של תודעת האדם, שאותו מנסות תיאוריות מסוימות להבהיר ואחרות נאבקות לערפלו, להשחיתו, ולמנוע מהאדם לגלותו אי פעם. הקרב של הפילוסופים הינו הקרב על תודעתו של האדם. אם אינכם מבינים את התיאוריות שלהם, אתם פגיעים לגרועים שבהם.

הדרך הטובה ביותר ללמוד פילוסופיה היא לגשת אליה כמו אל סיפור בלשי: עקוב אחר כל סימן, רמז ומשמעות, כדי לגלות מי הוא הרוצח ומי הוא הגיבור. אבני הבוחן של הגילוי הן שתי שאלות: מדוע? וכיצד? אם עיקרון נתון נראה אמיתי – מדוע? אם אחר נראה מוטעה – מדוע? וכיצד הוא מוסבר? לא תמצאו את כל התשובות מיד, אבל תרכשו תכונה שאין ערוך לה – היכולת לחשוב במונחים מהותיים.

דבר אינו ניתן לאדם באופן אוטומטי, לא ידע, לא ביטחון עצמי, לא שלווה פנימית, ולא הדרך הנכונה להפעיל את תודעתו. עליו לגלות, ללמוד, ולרכוש כל ערך אשר לו הוא זקוק או שבו הוא רוצה – אפילו את יציבת הגוף הנכונה. בהקשר זה, אני רוצה לומר כי תמיד התפעלתי מיציבתם של בוגרי ווסט פוינט, יציבה אשר מראה את האדם בשליטתו הממושמעת והגאה בגופו. ובכן, אימון פילוסופי מעניק לאדם את היציבה  האינטלקטואלית הראויה – שליטה ממושמעת וגאה בתודעתו.

במקצועכם, המדע הצבאי, אתם מודעים לחשיבות של המעקב אחר כלי הנשק של האויב, אחר האסטרטגיה והטקטיקות שלו – ולחשיבות המוכנות לפעול נגדם. הדבר נכון גם בפילוסופיה: עליכם להבין את הרעיונות של האויב ולהיות נכונים להפריכם, עליכם להכיר את טיעוניו הבסיסיים ולהיות בעלי יכולת למוטטם.

במלחמה פיסית, לא תשלחו את אנשיכם אל עבר מטען ממולכד: תעשו כל שביכולתכם כדי לגלות את מיקומו. ובכן, המערכת [הפילוסופית] של קאנט הינה המטען הממולכד הגדול ביותר והמורכב ביותר בהיסטוריה של הפילוסופיה – אבל היא כה מלאה בחורים [היא כה רעועה] כך שברגע שתופסים את תחבולתה אפשר לנטרלה ללא כל בעיה ולעבור אותה בביטחון מלא. וברגע שהיא מנוטרלת, הפחות קאנטיאניים – הדרגות הנמוכות של צבאו, הס?מ??לים הפילוסופיים, הטוראים, ושכירי החרב של ימינו – יתמוטטו בשל חוסר משקלם, בתגובת שרשרת.

קיימת סיבה מיוחדת לכך שאתם, המנהיגים לעתיד של צבא ארצות-הברית, חייבים להתחמש מבחינה פילוסופית כיום. הנכם המטרה של התקפה מיוחדת של העמדה הקאנטיאנית-הגליאנית-קולקטיביסטית, השולטת במוסדות התרבותיים שלנו כיום. אתם הצבא של המדינה החופשית-למחצה האחרונה שנותרה על-פני האדמה, ועם זאת הנכם מואשמים על היותכם כלי של האימפריאליזם – ו"אימפריאליזם" הוא השם שניתן למדיניות החוץ של ארץ זאת, אשר מעולם לא עסקה בכיבוש צבאי ומעולם לא הפיקה רווח משתי מלחמות העולם, שאותן לא היא יזמה, אבל הצטרפה אליהן וניצחה. (הייתה זאת, אגב, מדיניות נדיבה מדי באופן מטופש, שגרמה לארץ זאת לבזבז את עושרה בסיוע הן לבנות בריתה והן לאויביה לשעבר). משהו הקרוי "המכלול הצבאי-תעשייתי" – שהוא מיתוס או גרוע מכך – מואשם בכל צרותיה של מדינה זאת. בריוני קולג'ים ארורים זועקים בדרישה שיחידות העתודה הצבאית יורחקו מן הקמפוסים. תקציב הביטחון שלנו מותקף, מושמץ ומקוצץ על-ידי אלה הטוענים, כי יש לתת עדיפות תקציבית לגני ורדים אקולוגיים ולכיתות לביטוי עצמי אסתטי לתושבי שכונות המצוקה.

חלקכם עשוי להיות מופתע ממסע ההשמצות הזה ולתהות, בתום לב, מה הן הטעויות שלכם, אשר הביאו למצב זה. אם כך הדבר, חשוב בדחיפות כי תבינו את טבעו של האויב. הנכם מותקפים לא בשל טעויות או מגרעות כלשהן, כי אם בשל מעלותיכם. אתם מוקעים לא בעטיין של חולשות כלשהן, אלא משום כוחכם ויכולתכם. אתם נענשים בגין היותכם מגיניה של ארצות-הברית. ברמה נמוכה יותר של אותו עניין, מתנהל מסע דומה נגד כוחות המשטרה. אלה המעונינים להרוס מדינה זאת, מבקשים לפרק אותה מנשקה – אינטלקטואלית ופיסית. אבל זה אינו נושא פוליטי גרידא; פוליטיקה אינה הסיבה, כי אם התוצאה הסופית של רעיונות פילוסופיים. אין זאת מזימה קומוניסטית, אף שקומוניסטים מסוימים עשויים להיות מעורבים – כרימות הניזונות מאסון שאין להם את הכוח לחוללו. המניע של המהרסים אינו אהבה לקומוניזם, אלא שנאה לאמריקה. מדוע שנאה? משום שאמריקה הינה ההפרכה החיה של היקום הקנטיאני.

הדאגה והחמלה הרגשניות הנהוגות בימינו ביחס לחלשים, לחסרי יכולת, ביחס לסבל, ביחס לעוון, הינן כסות לשנאה הקנטיאנית העמוקה לחף מפשע, לחזק, לבעל יכולת, למצליח, למוסרי, לבטוח, למאושר. פילוסופיה שיוצאת להרוס את תודעת האדם היא בהכרח פילוסופיה של שנאה לאדם, לחיי אדם ולכל ערך אנושי. שנאה לטוב משום היותו טוב, היא תו הזיהוי של המאה העשרים.  זהו האויב שמולו הנכם ניצבים.

קרב מסוג זה דורש כלי נשק מיוחדים. בקרב זה יש להילחם מתוך הבנה מלאה של המטרה אשר למענה הנכם נלחמים, מתוך ביטחון מלא בעצמכם, ובביטחון המלא ביותר בצדק המוסרי של שניהם. רק פילוסופיה יכולה לספק לכם את כלי הנשק האלה.

המשימה שנטלתי על עצמי בערב זה איננה לשווק את הפילוסופיהשלי, כי אם את הפילוסופיה כשלעצמה. אף שהצגתי בכל משפט בדברי את הפילוסופיה שלי – שכן אף אחד מאתנו ואף היגד לא יכולים להימלט מהנחות יסוד פילוסופיות. מהו העניין  האנוכי שלי בכך? אני בטוחה מספיק לחשוב, כי אם תיווכחו בחשיבותה של הפילוסופיה ותקחו על עצמכם את המשימה של בחינתה הביקורתית, תהיה זאת הפילוסופיה שלי, שאותה תקבלו. באופן רשמי, אני קוראת לה אובייקטיביזם, אבל באופן לא רשמי אני מכנה אותה פילוסופיה לחיים על פני האדמה. תמצאו הצגה מפורשת שלה בס?פר?י, במיוחד בס?פרי  מרד הנפילים.

לסיום, הרשו לי לדבר במונחים אישיים. ערב זה הוא בעל משמעות רבה מאוד עבורי. אני חשה כי כבוד גדול ניתן לי בהזדמנות להרצות בפניכם. אני יכולה לומר – לא כהערה פטריוטית נדושה ותפלה, אלא בידיעה מלאה של השורשים המטפיסיים, האפיסטמולוגיים, המוסריים ופוליטיים, ההכרחיים – כי ארצות-הברית של אמריקה היא המדינה הגדולה ביותר, הנעלה ביותר, ובעקרונות היסוד המקוריים שלה, המוסרית  היחידהבהיסטוריה העולמית.

סוג של זוהר שקט מתקשר בתודעתי לשם ווסט פוינט – שכן אתם משמרים את הרוח של עקרונות היסוד המקוריים הללו ואתם הסמל שלהם. היו סתירות והשמטות בעקרונות האלה, ועשויות להיות סתירות והשמטות גם בעקרונות שלכם – אבל אני מדברת על היסודות. ייתכן שהיו בהיסטוריה שלכם מי שלא נהגו על-פי הסטנדרטים הגבוהים ביותר שלכם – כפי שקיימים בכל מוסד – שהרי אף מוסד ואף מערכת חברתית לא יכולים להבטיח שלמות באופן אוטומטי של כל החברים בהם; דבר זה תלוי ברצון החופשי של האדם. אני מדברת על הסטנדרטים שלכם. אתם שימרתם שלוש איכויות של תכונות, שהיו אופייניות לתקופת לידתה של אמריקה, אבל למעשה הן אינן קיימות עוד כיום: רצינות – מסירות – ורגש של כבוד. כבוד הינו הערכה עצמית המתגלה בפעולה.

בחרתם לסכן את חייכם למען ההגנה על ארץ זאת. לא אעלוב בכם באמירה, כי הנכם מקדישים עצמכם לשירות לא אנוכי – שירות כזה איננו מעלה על-פי עקרונות המוסר  שלי. על-פי תורת המוסר שלי, ההגנה על הארץ משמעה הוא, כי האדם באופן אישי אינו מוכן לחיות כעבד השבוי בידיו של איזשהו אויב, זר או מבית. זאת היא מעלה עצומה. חלקכם עשויים שלא להיות מודעים לכך. אני רוצה לסייע לכם להבין זאת.

הצבא של ארץ חופשית נושא באחריות גדולה: הזכות להשתמש בכוח, אבל לא ככלי כפייה וכיבוש אלים – כפי שנהגו צבאות של ארצות אחרות בהיסטוריה – אלא רק ככלי של הגנה עצמית של אומה חופשית, שמשמעו: ההגנה על זכויות הפרט. העיקרון של שימוש בכוח רק בתגובה נגד אלה היוזמים את השימוש בכוח, הוא העיקרון של הכפפת הכוח לצדק. היושרה ורגש הכבוד הנעלים ביותר נדרשים  למשימה זאת. שום צבא אחר בעולם לא השיג זאת. אתם השגתם זאת.
ווסט פוינט העניקה לאמריקה שורה ארוכה של גיבורים, ידועים ושאינם ידועים. לכם, בוגרי השנה הזאת, מסורת מפוארת שיש להמשיכה – מסורת שאותה אני מוקירה מעומק הלב, לא משום היותה מסורת אלא משום שהיא מפוארת.

מאחר שאני מגיעה ממדינה, שבה קיים משטר רודני מהסוג הרע ביותר על פני האדמה, אני במיוחד מסוגלת להעריך את המשמעות, את הגדו?לה ואת הערך הנעלה של מה שעליו אתם מגינים. לכן, בשמי ובשמם של אנשים רבים החושבים כמוני, ברצוני לומר, לכל אנשי ווסט פוינט, בעבר, בהווה ובעתיד: תודה לכם.

מקור : אנכי >  http://www.anochi.com/index.php?option=com_content&task=view&id=84&Itemid=2

"זכור כי אתה בן תמותה"

אמר כי ברומא העתיקה השתמשו בביטוי באירוע הטריומף, צעדת הניצחון של מפקד רומי השב מן הקרב. מאחורי המפקד המנצח עמד עבד ותפקידו היה להזכיר למפקד כי אולי היום הוא באיגרא רמא, אך מחר הוא יום חדש. מטרה זו הגשים העבד בכך שהזכיר למפקד כי הוא רק אדם, בן-תמותה, כלומר "ממנטו מורי". (ייתכן שהעבד אמר לחלופין "Respice post te! Hominem te memento!" – הבט לאחור! זכור שהנך רק אדם!; כפי שטרטוליאן מצטט בפרק 33 של האפולוגטיוס שלו.)

מקור:  http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9E%D7%A0%D7%98%D7%95_%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99

אפשרות נוספת :

Sic transit gloria mundi

סיק טרנזיט גלוריה מונדי (לטינית: Sic transit gloria mundi) הוא ביטוי שפירושו: "כך חולפת תהילת עולם".

ברומי – בעת מצעד הניצחון, ניצב לצידו של המצביא המנצח על המרכבה עבד אשר החזיק כתר זהב מעל ראשו ולוחש לו "ממנטו מורי" ("זכור את המוות", כלומר "זכור כי אתה בן־תמותה") או "כך חולפת תהילת עולם".

בעבר, בעת טקס כניסה לתפקיד של אפיפיור חדש, החזיק נזיר פיסת פשתן בוערת לרגליו של האפיפיור והכריז בפניו: "Sancte Pater, sic transit gloria mundi", אבי הקדוש, כך חולפת לה תהילת עולם. תהליך זה חזר על עצמו שלוש פעמים במהלך הטקס.

האזכורים הראשונים של הפולחן הזה בותיקן מגיעים עד למאה ה-13 בכתבים של אִיתְיֵן הדומיניקני מבורבון. הכהן וההיסטוריון אדם דוֹ אוּסק מדבר על כך אף הוא בטקס ההכתרה של האפיפיור אינוקנטיוס השביעי בשנת 1404. הפולחן פסק בזמן יוחנן פאולוס הראשון, שויתר על הזכות לתספורת ולהכתרה.

הפולחן הזה שאב השראה מהביזנטים שהיו מביאים לקיסר עצמות ואפר אדם ובא להזכיר לסמכות הנוצרית הגדולה, קרי האפיפיור, שאין הוא אלא אדם, ולנוכח עובדה זו, חייב הוא להישמר מכל יוהרה וגאווה.

מתוך ויקיפדיה : http://he.wikipedia.org/wiki/Sic_transit_gloria_mundi

"אף פעם אל תבטחי במנהיג רוחני שלא יודע לרקוד"

"אנטי-אינטלקטואליות היא מגמה העושה את דרכה בחיינו הפוליטיים והחברתיים, תחת ההנחה השגויה שדמוקרטיה פירושה ש'הבורות שלי טובה בדיוק כמו הידע שלך"